ולצד הרובד הגופני יש רובד נוסף, והוא הרובד שאיתו אני עובד בקליניקה. הכתפיים מספרות על מה שאנחנו נושאים. לא במקרה השפה שלנו אומרת לשאת בנטל, להטות שכם, או שמישהו הוא כתף להישען עליה. אצל חלק מהאנשים שאני פוגש, כאבי הכתפיים מופיעים בתקופות שבהן המשא נעשה כבד מדי. אחריות שהתעצמה בלי ששמו לב, תפקיד שלקחו כי לא היה מי שייקח, או תחושה עמוקה שהם חייבים להיות היציבים, אלה שכולם נשענים עליהם ושאסור להם ליפול.

יש לכתפיים גם תפקיד מעניין נוסף. הכתף היא השורש של היד, המקום שממנו מתחילה כל עשייה. לפני שהיד פועלת, הכתף לוקחת על עצמה את המשימה. ולכן כאב שמתעורר דווקא בכתף מספר לפעמים על קושי שנמצא בשלבי ההתחלה. אולי לקחתי משהו שגדול עליי, אולי לקחתי משהו שבכלל לא בשבילי או לא שלי, ואולי לקחתי כל כך הרבה שהגוף מבקש לעצור אותי לפני המשימה הבאה.

וגם כאן השפה העברית מוסיפה רובד יפה. מהאותיות של המילה כתף מתקבלת המילה כף, כף היד שמבצעת בסוף את הפעולה שהכתף התחילה. מתקבלת גם המילה תכף, כי הכתף נכנסת לפעולה ברגע שהחלטנו לקחת משהו על עצמנו. ומתקבלת המילה כפה, מלשון כפייה, שמזמינה שאלה עדינה, מה נכפה עליי, ומה לקחתי על עצמי בלי לבדוק אם אני באמת רוצה או אם זה תואם את הכישורים שלי.

אלה לא אבחנות, אלה כיווני התבוננות. אבל כשהכאב חוזר למרות עיסויים וטיפולים שהקלו רק לכמה ימים, שווה לעצור ולשאול מה אני נושא.ת בתקופה הזאת, מה מהמשא הזה באמת שלי, והאם יש משהו שאפשר להניח, אפילו לזמן מה.