וכאן מתחיל החלק שמעניין אותי באמת. הגב הוא מערכת התמיכה שלנו. השפה יודעת את זה מזמן, לתת גב, אין לי גב, עמוד שדרה כביטוי לאופי, ואפילו רד לי מהגב. הגב נמצא מאחור, במקום שאיננו רואים, ודווקא שם נוטים להצטבר הדברים שהעדפנו לא להסתכל עליהם. ולכל אזור בגב יש סיפור קצת אחר.

הגב העליון תומך בבית החזה, המקום של הלב והנשימה. אצל חלק מהאנשים שאני פוגש, כאב באזור הזה מופיע בתקופות של עומס רגשי, כשיש רגשות שלא מצאו ביטוי, געגוע או כעס שנדחקו, תקשורת עם האנשים הקרובים שכבר לא זורמת כמו פעם, או תחושה שאין מספיק תמיכה מהסביבה.

הגב האמצעי יושב מאחורי אזור הבטן העליונה, והוא קשור פעמים רבות ליחס שלנו לעצמנו. אשמה, ביקורת עצמית, רגשות שנזרקו לאחור כי לא היה נעים להתעמת איתם. כשמישהו אומר לי שמשהו יושב לו על הגב, אני מקשיב למילים האלה ברצינות.

והגב התחתון, האזור השכיח ביותר לכאבים, הוא הבסיס. הוא תומך בכל מה שקשור לאדמה שלנו, בית, פרנסה, משפחה, ביטחון קיומי. כאב שם מופיע לא פעם בתקופות של דאגה כלכלית, של תחושה שהעול כבד מדי, או של פחד שהבסיס מתערער. ולפעמים הוא קשור גם לקושי להאציל, כשאדם מרגיש שהוא חייב לשאת הכול לבד כי אין על מי לסמוך.

המילה גב בנויה משתי אותיות בלבד, גימל ובית, ומילים של שתי אותיות הן מהיסודיות ביותר בשפה, כמו אב וכמו לב. הגב הוא באמת דבר יסודי כזה, הבסיס השקט שהכול נשען עליו ושמים לב אליו בדרך כלל רק כשהוא כואב.

אין כאן נוסחה שמתאימה לכולם, ואצל כל אחת ואחד הסיפור נראה אחרת. אבל כשהכאב חוזר שוב ושוב למרות טיפולים, שווה לעצור ולשאול איפה בחיים שלי אני מרגיש או מרגישה בלי תמיכה, מה אני נושא מאחור בלי להסתכל עליו, והאם יש משהו שאפשר להעביר למישהו אחר או פשוט להניח.