והתיאור הגופני הזה הוא בדיוק גם הסיפור הפנימי, במודל ארבעת היסודות שאני עובד איתה בקליניקה. הראש כולו שייך ליסוד האוויר, יסוד המחשבה, הבהירות והפרספקטיבה. המים הם יסוד הרגש. סינוסיטיס, במפה הזאת, היא מצב שבו המים עולים אל תחום האוויר, הרגש מציף את אזור המחשבה. אפשר לדמיין ראש שנמצא בתוך מים, הכול נראה מטושטש, קשה להבחין בין קרוב לרחוק, קשה לחשוב בבהירות. ואכן, אנשים בתקופה כזאת מתארים לא רק גודש פיזי אלא גם ערפול, קושי להתרכז, תחושה שהמחשבות שוחות. המציאות כולה נתפסת דרך העדשה הרגשית, וקשה לגבש עמדה צלולה או לראות דברים בפרספקטיבה.

מתי זה קורה? פעמים רבות בתקופות רגשיות סוערות, אבל, פרידה, דאגה גדולה, שברון לב, תקופות שבהן הרגש פשוט גדול מהרגיל. ויש גם דפוס עדין יותר, שקשור למה שלא זורם החוצה. הנזלת והדמעות הן הדרך הטבעית של הגוף לשטוף ולנקז, וכשהניקוז הזה נחסם, הנוזלים נשארים בפנים ויוצרים לחץ. אצל מי שגדלו בסביבה שבה לא היה מקום להראות רגש, לבכות, להתלונן, להישבר לרגע, הדפוס הזה מוכר. הרגש קיים, אבל היציאה שלו חסומה, והוא נשאר בפנים ולוחץ. הלחץ בסינוסים הופך אז לתמונה מוחשית להפליא של משהו שמבקש להתנקז ולא מוצא את הדרך.

בכף הרגל, אגב, אפשר לפעמים לראות את זה ממש. אזורי ההשתקפות של הראש והסינוסים נמצאים באצבעות הרגליים, וכשיש הצטברות של נוזלים למעלה, האצבעות עצמן יכולות להיראות נפוחות ובצקתיות, קרירות למגע, כאילו ספגו מים. זו אחת הדוגמאות היפות לאופן שבו כף הרגל משקפת את מה שקורה בגוף כולו.